By playing casino games from one of the many online casinos listed in http://www.finestcasinos.ca, you will be able to win enough money for your political campaign.

כמדי שנה, בהתקרב יום הכיפורים, איני יכול שלא לחשוב על המלחמה. הייתי בן 32, חודשים ספורים לפני כן מוניתי למפקד חטיבה 205 מילואים. מסלול לחימתה של חטיבה 205 חרוט בזיכרוני כאילו לא עברו 38 שנים.

טרם פרוץ המלחמה, היא היתה כל כך רחוקה מהתודעה שלנו. אפילו בבוקר יום הכיפורים, שעות ספורות לפני התקיפה הסורית והמצרית, עדיין דיברו אצלנו על קרבות בני יום אחד. יצאתי לחופשה, ולפני הצהריים קיבלתי טלפון ממפקד האוגדה לחזור במהירות למפקדת החטיבה. כוננות. לא ראיתי בזה משהו חריג. כולם דיברו על כוננות, אף אחד לא דיבר על מלחמה. הפעם הראשונה שהרגשתי בתוך מצב חירום היתה למחרת, בשיחה עם אלוף פיקוד המרכז, שהודיע כי הערב בשעה 18:00 תפרוץ מלחמה. הפקודה שאני מקבל: לגייס את החטיבה ולהכינה לתנועה.

איך מתארגנים למלחמה שתפרוץ בעוד כמה שעות? בעיקר כשעדיין לא ברור לנו לאן נצטרך להגיע. איך מתדרכים? אילו מפות מכינים? הכל נעשה בלחץ אדיר. בתוך שעתיים, בזמן שאני עדיין מארגן את מחשבותיי, אלוף הפיקוד מתקשר לעדכן: המצרים והסורים פתחו באש. הידיעה על המלחמה הפכה לברורה וחדה. עם ההבנה כי עלי לפעול, ובמהירות, לא יכולתי שלא לתהות אם החטיבה שלי מוכנה. זו הפעם הראשונה שפיקדתי על חיילי מילואים במצב של מלחמה.

ההתארגנות וההתחמשות היו בשיאן, למרות שבחלק מהזמן לא הבנו כלל את גודל העניין. הסתובבתי קצר רוח בין היחידות המתארגנות, אפילו התבוננתי זמן רב על החיילים: תהיתי מי מהם ישוב מהקרב ומי לא. החטיבה היתה מאורגנת ומוכנה לתנועה לכיוון סיני, אך מהר מאוד ניתנה לנו הפקודה לנוע צפונה. המצב ברמת הגולן קשה, נאמר לנו. חשבתי על האפשרות שהסורים הצליחו לפרוץ את הקו של רמת הגולן. מעבר לזה לא ידענו עדיין.

לאחר תדריך אצל מפקד האוגדה דאז, מוסה פלד ז”ל, הבנתי את המציאות הקשה. ביציאה מהתדריך, נתקלתי בקבוצת אזרחים גדולה. התברר שאלו אזרחים שפונו מיישובים ברמת הגולן. נחרדתי. הבנתי שאם האזרחים פונו, הסורים הגיעו לתוך היישובים. החלטתי לצאת לסיור ראשון בג’יפ לבדוק את צירי העלייה של החטיבה לרמת הגולן. היה קשה להרגיש את תחושת המלחמה שמתחוללת למעלה ושצוותים שלנו נלחמים על חייהם מול הסורים. המשכתי בנסיעה צפונה, לנקודת הפתיחה של הציר מעלה גמלא, ולפתע ירו על הג’יפ שלי. אז התחלתי לקלוט שהם נמצאים עמוק בתוך השטח שלנו. חייבים להשתלט על צירי התנועה ברמת הגולן, אני אומר לעצמי, לעלות, לתפוס, להשתלט. הבנתי שלא משנה כמה כוחות סוריים יש למעלה, חייבים לעשות זאת מהר. שצריך להגן בנחישות על הבית, לא כסיסמה, ובכל מחיר.


קרב בכל מחיר

אחד הקרבות החקוקים בזיכרוני לאורך הלחימה הקשה הוא הקרב על תל ג’וחאדר. בשעה 08:10 בבוקר אנחנו חולפים על פני מוצבים ויישובים שלנו. כולם ריקים. תחושה מוזרה שטפה אותי, אני נלחם כעת בשטחים שהתרגלתי להסתובב בהם. אני צופה במשקפת לכיוון התל, ומזהה טנקים במדרונות. בקשר מדווחים לי לשים לב – טנקים ישראליים נמצאים על התל. לא הגיוני, חשבתי לעצמי, הרי האלוף פלד הורה לי לכבוש את התל. קצין האג”מ האוגדתי אומר בקשר: “נכון, תל ג’וחאדר בידינו”. משמעות הדבר היא שניתן האות להמשיך ולנוע קדימה ליעד הבא: תל פארס, התל הגבוה והחשוב, הנשלט כעת בידי הסורים.

עם התקדמות הכוח קדימה בטווח של כ-300 מטר, נפתחת עלינו אש טנקים ונ”ט סוריים. מייד אני מעדכן בקשר את אלוף הפיקוד: “תל ג’וחאדר לא בידינו, ואני נלחם עליו”. נפתחת עלינו אש ארטילרית כבדה, ובו בזמן אנחנו מותקפים על ידי מטוסים סוריים. אני עם החפ”ק צמוד לתל, ומבין שהפתרון הטקטי היחיד הוא כיבוש רגלי. מ”פ הסיור, גיורא מוסינזון, פונה אלי ואומר לי שהוא מסוגל לעלות עם חלק מפלוגת הסיור לתל. אני נותן לו פקודה לביצוע ואומר שהוא יקבל חיפוי אש טנקים מרס”ן עמוס פוקס, שהיה מפקדי בטירונות.

אני ניגש לכיוון הטנק של פוקס, ובמרחק של כעשרה מטרים מסביר בקשר מה לעשות. לפתע אני רואה את פוקס מסמן בידיו. הוא נפצע, הטנק שלו נפגע והקשר בטנק הפסיק לעבוד. אני פוקד לפנות אותו לאחור. בינתיים, מ”פ הסיור גיורא נמצא בלחימה קשה בתעלות התל וללא חיפוי. בדיעבד הבנתי שהוא נפצע ברגלו. התל נכבש.

כיבוש התל משנה מייד את התמונה. אנחנו שולטים בתצפית ובאש על המרחב בין ג’וחאדר ותל פארס. התברר לנו שבשטח נמצאים שני גדודי חי”ר וגדוד סיור סורי, וכל אחר הצהריים מתנהל קרב טנקים, שבו מושמדים עוד 17 טנקים סוריים. עם רדת החשיכה הופסקו חילופי האש.

המשכנו בנסיעתנו ומצאנו עצמנו עוברים דרך סוללת ארטילריה ישראלית, שהותקפה על ידי שריון סורי. המחזה היה מחריד. באף פעולה או מלחמה שבה השתתפתי, לא נתקלתי במראות קשים כמו אלה. התמונה של גופות חיילים מפוזרות הבהירה בבת אחת פן נוסף במלחמה הקשה שאליה נקלענו.

במלחמה הזו איבדתי פקודים, חיילים וחברים. המראות לא עוזבים אותי והם מלווים אותי מאז. אני בוחר בכל הזדמנות לספר על הקרבות הקשים ההם, על חיילינו שפעלו ללא לאות ובגבורה ועל הרצון והצורך שלנו להגן בגופנו על ביטחון המדינה ואזרחיה, ובכל מחיר.

אזכור לעולם והלוואי שכולנו נזכור – הופתענו, לא כי לא ידענו את היערכות האויב. הופתענו, כי גבה ליבנו. זילזלנו באויב, ועל כך שילמנו מחיר יקר. נזכור, כי את מדינת ישראל הצילו הלוחמים והמפקדים בשטח, ללא מודיעין וביחסי כוחות בלתי אפשריים, אך עם אמונה, שצריך להציל את הבית היהודי.

One of the best ways to spend your time, apart from reading about politicians, is playing online slot games from casinos listed on www.slotsguide.ca.

אלפי שנים היינו עם ללא ארץ וללא מולדת. בשנת 1948 ההיסטוריה נתנה לנו מדינה יהודית כמתנה חד-פעמית. אם לא נשמור על קיומה, לא תהיה לנו הזדמנות נוספת, על כן חשוב להגיע לשלום, אבל חשוב מכך להבטיח לפני הכל את קיומה הפיזי של מדינת ישראל.

אני, כניצול שואה וכלוחם בכל מלחמות ישראל, הבנתי כבר אז – על ביטחון מדינת ישראל ואזרחיה אסור להתפשר

פורסם ב-

http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=13190